<h1>הבתים — שערי ברכות שער ארבעה עשר</h1>
<h2>דף כג.</h2>
כל מצוה שהוא מזמן לזמן כגון שופר וסכה ולולב ומקרא מגילה, וכן כל מצוה שהיא קנין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ומצויה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך שהחיינו [בשעת עשייתה, ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשיה מברך עליהם שהחיינו] בשעה שיצא ידי חובתו (בשעת עשית המצוה) וכן כל כיוצא בזה, לר"ם. ורבינו אפרים כתב מי שלא ברך בשעת עשיה כיון שהיה יכול לברך ולא ברך שוב אינו מברך שבשעת עשית מצוה הוא העיקר, ואע"פ שאמרו ואם לאו לכשיכנס בה מברך שתים כשלא היה יכול לברך כגון שלא יכול לחדש בה דבר, ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. כתב הר"ם אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה מצוה לאחרים מברך קודם עשיתה אקב"ו לעשות, אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו, וכן כתב בעל התוספות והר"ש. היו לפניו מצות הרבה מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה ואינו מברך על כולן אקב"ו על המצות.
מצות עשה מדברי סופרים לברך על כל המצות בין שהן מדברי תורה בין שהן מדברי סופרים. כל מצוה שהיא מזמן לזמן מברך עליה שהחיינו, נטל לולב לצאת בו מברך על נטילת לולב, וכן העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו נכנס לישב בה מברך לישב בסכה, היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך בעת שיחדש שהחיינו ואם אין יכול לחדש בה דבר לכשיכנס שם מברך שתים, לא ברך שהחיינו בשעת עשית הסכה מברך בליל ראשון של חג על כוס של קדוש, מברך שהחיינו, וכן בנטילת לולב וכן כל כיוצא בזה. יש מי שכתב אע"פ שברך על הסכה מברך בליל ראשון כמו שמברך בשאר ימים טובים. וכתב הר"ם אם עשה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשיה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך, הרי שנתעטף בציצית או הניח תפלין או ישב בסכה ולא ברך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף להתעטף בציצית וכן אחר שלבש תפלין להניח תפלין ואחר שישב בסכה לישב בסכה, אבל מי שעשה מצוה ולא בירך ואין עשיית המצוה קיימת אינו חוזר ומברך, כיצד שחט בלא ברכה אינו חוזר ומברך וכן אם כסה בלא ברכה או הפריש תרומה ומעשרות וכיוצא בזה. ואין לך מצוה שמברכין עליה אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד שאינו בכלל ישראל עד שיטבול ואינו יכול לומר אקב"ו לפיכך מברך אחר הטבילה מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברכה, כן פסק הרי"ף בטבילת הגר, וכן דעת רבים מגדולי הפוסקים והמפרשים. והרב בעל התוספות כתב שכל חייבי טבילות אין מברכין אלא לאחר טבילתן, והראשון נראה עיקר, כתב הרב ר' יוסף אבן פלט מי שעשה אחת מן המצות ולא ברך עובר לעשיתה מברך אחר עשיתה ואין בזה משום מברך ברכה שאינה צריכה שברכת המצות הודאה היא.
